שמנת עם בצל ירוק וביצה קשה

שרון רשב"ם פרופ

אני אשב על הכורסא עם הבד הגס בסלון שלהם.
מהחלון הפתוח של הסלון יחדרו לחדר צווחות הסיקסקים ובהפוגות הקטנות ביניהן קולו השקול של התור על ענפי האזדרכת שבחוץ.
האויר יהיה קל, רך. צהוב בהיר ותכלת.
סבא יגמור להתקלח ומהמקלחת שלהם יתערבבו אדים עם ריח של אפטרשייב ברוט. אני לא רוצה לעשות כלום. לא לקרוא, לא להתרכז בקולו של הקריין בטלויזיה.
אני רוצה לשבת, בוהה. להתענג על הציפיה.
בחצי אוזן אני מקשיבה לתנועות של סבתא שלי במטבח הקטן. כשהיא פותחת מקרר, מוציאה צלחות פיירקס מבוגרות, חותכת.
תזמורת של כלים ומגירות.
למלפפון ירוק יש ריח צעיר, בהיר. שטוח.
והריח של בצל ירוק. חד. מגרה, אפל.
השמיר החמקמק שאף פעם לא ברור לי איך אבל בלעדיו שום טעם לא מרגיש גמור.
אפילו שאני לא רעבה, עולה בי תחושה מוכרת. זה רעב לתשומת הלב של מישהוא ששוקד עבורך בשביל שיהיה לך טעים.
כאשר סבתא שלי תכנס לסלון מחזיקה בידיה את המגש המתכתי עם הצלחת הגדושה וכף הכסף שיש לה טעם משלה גם כשהיא ריקה לגמרי, אני אדע שתמיד אתגעגע לרגע הזה.
גם כשכבר לא תהיה לי סבתא ואני כבר לא אהיה נכדה.

שמנת עם בצל ירוק וביצה קשה | טכניקה מעורבת על בד | 50X50 | 2014