שימורים

שרון רשב"ם פרופ

הייתי מגיעה למקלחת שלהם.
הייתי מחפשת סיבות להכנס פנימה. לנעול את הדלת, דלת עץ צבועה לבן עשרים שכבות שסבתא היתה צובעת לבד,
היה מפתח כזה ישן והייתי סוגרת פעמיים.
פרטיות.
מתיישבת לרגע על האסלה, בכל זאת - שירותים.
(לא שואבת כי אז מיד מתחיל שעון חול שמתהפך ויש זמן סביר מהשאיבה ועד הרגע שצריך לעשות רעש של שטיפת ידיים ולנגב ולצאת. אז הייתי דוחה את כל הרעשים לאחר כך).
ואז קמה. פותחת את דלתות הארון הלבן, צבוע לבן עשרים פעם בשכבות שסבתא היתה צובעת לבד, וראו את המשיחות של המכחול על העץ עם שערות שנפלו מהמברשת.
היו שם, מסודרים על מדפים בשורות:
בגדי עבודה של סבא עם קצת ריח של נפט. מיכל נפט לתנור בסלון. תחתונים אפורים וגופיות עבודה של סבא וגרביים. (לא כל כך גדולות הוא היה ממש קטן סבא).
מתחת היו צנצנות ריקות עם המכסה שאם פותחים אותן אז לכל אחת יש את הריח של מה שהיה בהן קודם שאם זה היה ריבה זה נעים ואם מלפפונים חמוצים אז פחות.
היה את המיכל מפלסטיק חום של דבש דבורים טהור עם ציור של דבש ועם צורות של כוורת דבורים על כל הפלסטיק וזה היה כל כך מפתה. וצנצנות שעברו את התהליך וכבר מולאו מחדש עם מלפפונים חמוצים שסבתא החמיצה ורואים את הגרגרי פלפל שחור ושמיר שט.
היו הכותונות לילה של סבתא, כל אחת הכי יפה בעיני. מבד סאטן ירוק בהיר עם כתפיים דקות. מבד כותנה עם פרחים כחולים, כותונת לבנה אחת.
הייתי רוצה ללבוש את כולן.
היו בצלים ותפוחי אדמה גם.
היה הריח. ריח של משהוא שסגור הרבה זמן אבל מתערבב עם עוד ריחות וכל הריחות עוברים קצת מדבר לדבר ויש עומס שקשה לזהות אבל אם מוציאים מהארון משהוא - גרב, או בצל או כותונת יש להם את אותו הריח של השכנים מהמדף וגם של עצמם.
הייתי מרימה, בודקת אם משהוא נוסף הגיע למדפים וגם סתם נשענת.
אחרי כמה זמן סבא היה צועק לי
"מה את עושה שם כל כך הרבה זמן שרונקי".
הייתי יוצאת.

שימורים | גואש על בד | 10X10 | 2014X4