מרק בורשט

שרון רשב"ם פרופ

יום חורף אפור עם עננים עבים, כבדים. כאלה שנוגעים בגגות הבתים, מאיימים לכבוש הכל.
אני הולכת לסבתא שלי. עצי השדרה שמעל מטפטפים טיפות כבדות וכביש האספלט השחור מבהיק, שרשראות של מים זורמות לאורכו.
רעמים מתגלגלים מלווים אותי, דוחפים אותי קדימה.
קצת ממהרת,
כולי ציפייה.
נכנסת. לא דופקת בדלת.
סבא וסבתא מרימים את הראש, חיוך מוכן מתפשט על פניהם, שמחים לקראתי.
הריח המהביל של מרק בורשט חם עוטף את הבית הקטן.
הזגוגיות חלביות מאדיו
אני מרימה את המכסה.
עלי שמיר שנכנעו לחום צפים מעל למרק הסגול, הריחני.
אני יודעת שהוא יהיה קצת מתוק, קצת חמוץ ושהשמנת מעל תוסיף גוון ורוד.
סבתא מוציאה כפות, מניחה מפיות, מוזגת.
סבא ממהר להניח עוד מילה אחת בתשבץ, קם באנחה.
אנחנו יושבים ביחד.
אין צורך במילים.

מרק בורשט | גואש על בד | 50X50 | 2014