הרשימות הנכונות
מה לעשות
~את זוכרת כשהיית ילדה והיית שוכבת בבוקר במיטה?
היית מחכה למחשבה הראשונה הזאת, האופטימית,
שתקים אותך, תוציא אותך ליום חדש.
היית מנסה לברור לך מבין המטלות שמחכות לך את זו שאת רוצה.
זו שתבחרי בה להיות שלך.
שתתן לך הרגשה שאת בחרת ואת עושה את מה שאת רוצה..
אז כשהיית ילדה..והיו אומרים לך מה לעשות ואיך..
והיית עושה.
כי ידעת שמישהוא, אותו מישהוא שאמר לך
המישהוא הזה היה שם,
ביום הזה שבו חילקו את הרשימה.
הרשימה של הנכונים והלא נכונים.
של מה שמותר ומה שאסור והוא יודע.
ואת, את עושה.
כי אם, כשהיית קטנה, לא היית עושה את מה שנאמר באותה רשימה שהוא נכון.
אם לא היית עושה.. מה היה קורה לך
אם לא
היית עושה?
אבל היית קטנה.
לא הבנת שהרשימות הללו- לא חולקו מעולם.
אף אחד לא קיבל רשימה של נכונים ואסורים.
ומי שאמר לך, מי שאמר בסך הכל ניסה את הרשימה על עצמו ואז,
ואז הוא ניסה אותה הלאה על מי שאפשר.
ואם האמינו לו ועשו.. אז גם הוא האמין חזק יותר ברשימה של עצמו.
והרשימה התחזקה.
היא נתלתה.
היא הוקראה.
היא הפכה לאישור של הנכונים.
להמונים.
והלא נכונים?
מי עשה אותם כאלו?
למה לא ניסית?
למה פחדת לבדוק את הלא נכונים האלה.
לאמץ אותם בזהירות ולבדוק,
אולי אלו הנכונים שלך?
אולי, אם היית את, הילדה עומדת ומחזיקה רשימה.
עומדת איתה ומראה. הנה. זו הרשימה שלי.
אלו הנכונים שלי.
אולי היו מאמינים לך?
מאמינים שהיית שם ביום שחילקו ושקיבלת גם את רשימה.
ושאפילו שאת ילדה. את יודעת מה הם הנכונים ואת מספיק חזקה.
באמת. מספיק חזקה לתלות אותה, את הרשימה ולהגיד,
רגע! אלו הנכונים שלי.
אני הילדה. ואני מכתיבה רשימה.
והיו מאמינים לך.
ואת היית מאמינה.