כל מה שנשאר 14:55
שרון רשב"ם פרופ
כל מה שנשאר עכשיו הם
אורות פלורסנט קרים
אף פעם לא כבים
וגלגלי מתכת גרמיים, צורמים מתחת לעגלות נירוסטה
במסדרונות הארוכים.
ואין אור יום וחושך לילה
ואין סדר ואין זמנים
ואין מטרה כי אין תקווה
ויש רק פס צר של כאב שקושר אותו
פנימה,
מקופל אל תוך עצמו,
גופו רשת תיל, חדה
וזרם תמידי, חרישי של חשמל
מסביבו
וצינורות קשיחים, שקופים,
שמעבירים אליו חיים מדומים
שאין בהם הבטחה אלא רק
אשלייה של שיגרת תרופה
וכלום אין מעבר
לקירות הלבנים ולסדינים הסבוכים
תחתיו
והקולות מלמטה כבר לא קוראים אליו
והם מתנהלים בתוך עולם משל עצמם, עולם
שהקיא אותו מעליו, והמשיך הלאה
למרות שהוא כל כך נלחם
להישאר.
והיממה היא דרך כורכר לבנה, צורבת
אבניה חותכות את רגליו כשהיא מתמשכת
ללא סוף ללא סוף
והפרצופים המתחלפים מעליו מביאים איתם
אנרגיה, משב חיים זר, מעייף
ואין לו כח לנהל שיחה, לענות תשובה
והכל הפך מיותר
והכל סתמי כל כך
וכואב
והחיים איבדו את מסלולם ואת שפתם
שדיבר פעם
והוא איבד
אותם