שיר שנכתב מתחת לגשר של רחובות ההולנדית
שרון רשב"ם פרופ
תשכח את העבר
אומרים לך
השאר אותו מאחור
מעבר להרי החושך.
הנח לו,
לילד הקטן שיושב שם
קופסאת ההורים של ילדותו
מוטלת הפוכה לצידו,
צעצועי ההבטחות שניתנו לו
מתגוללים מאובקים לרגליו.
הנה יד אם עשויה פלסטיק אדום,
דהוי
וזרוע אבהית מאובקת מונחת בצד,
שרידי שריריה הדקים כחוטים
פזורים כה וכה
מעולם לא חיבקה הזרוע הזו
לא נגעה וכך התקשתה,
האפירה. וראה,
האם אתה זוכר את שמיכת הילדות הקטנה שלך? כמה אהבת למולל אותה בין אצבעותיך
הכמהות למגע.
והנה תלת אופן ישן,
גלגלו האחד מסתובב לאיטו
חריקתו שורטת את אוזנייך
אבק צהוב מכביד עליו,
השנים שעברו.
הנח לזכרונות, הבט קדימה
אומרים וחוזרים ואומרים לך,
אבל זכרונות,
כמו ורידים,
דם ישן הם נושאים אל ליבך
והוא מקבל אותם אליו
ושולח בחזרה
וגם אם הקשבת וגם אם
שכחת
מדי פעם תגיח בחזרה לשם
הרי רק צעד, פסע,
מפריד ביניכם.
ואתה תיגש אליו, תכרע לצידו
מבטו הריק כה מוכר לך
הוא ואתה
ותניח לו להביט בעינייך
ללא מילים הוא יזכיר לך
מה ביקשת
למה קיווית
צעקתך היא גשר לעולם אחר
מעולם לא נענתה,
נשארה שם תלויה לנצח
מחכה
צהריים//טכניקה מעורבת על בד//2011