הנכדה הבכורה שלי לא עונה לי כשאני מתקשרת. הילדה שהייתה באה להתנחם בזרועותיי עסוקה עכשיו מאוד. יש לה עכשיו איש משלה, וילדים קטנים, והיא כבר לא ממש זוכרת את סבתא שלה. נשארתי לבד. כל האנשים להם בישלתי בכזו אהבה, בלעו ועיכלו והמשיכו הלאה. לא לקחתי בחשבון שחיוך הוא לא מנייה. 'לעולם לא אשכח אותך', הוא רק משפט. אפשר לזכור ולהמשיך לחיות. ללא מגע. ללא צורך בשיחה. אני מנסה לחייג בכל ערב. סביב שבע וחצי, חצי שעה לפני שחיים יבין עולה לשידור. אני מקפידה לסדר את השאלה שלי, שתהיה מוכנה אבל שלא תקפוץ לי החוצה מיד כשהיא עונה. למה הם לא עונים לי שם? מה הם כל כך עסוקים? גם אני גידלתי ילדים.